צירוס, סטרטוס, נימבוס, קומולוס. שמות מוזרים ומבלבלים. אפילו אני מתבלבלת ביניהם.
בדיוק משום כך כתבתי את הסיפור: "איזה ענן ימלא את האגם".
את הסיפור כדאי ללוות בתמונות של סוגי העננים ושמותיהם ובדמויות מוחשיות. אני חושבת שאשתמש בדמויות בסגנון אלו המוצגות
בבלוג הזה.
הסיפור מעביר, בצורה די ברורה לדעתי, את המאפיינים של כל אחד מהעננים.
את הסיפור תוכלו למצוא כאן:
"איזה ענן ימלא את האגם" מאת: ענת גל.
איזה ענן ימלא את
האגם/ ענת גל
שמוליק הדב נולד
ביער גדול ועבות. הברושים והאלונים שגדלו ביער התנשאו לגובה רב וציוץ ציפורים היה
נשמע תמיד מצמרות העצים. בפאתי היער השתרע אגם רחב ידיים. שמוליק הדב אהב לצאת
לטיול ביער העבות ובסיומו לשכשך רגליו במי האגם.
בוקר סתוי אחד יצא
שמוליק הדב לטיול. הוא גירד את גבו על גזעי העצים, הקשיב לציוץ הציפורים והביט
בשיירה של נמלים שנשאו על גבן גרגירים אל הקן.
כשהגיע אל פאתי
היער, גילה שהאגם הגדול הפך לשלולית קטנה. במהלך הקיץ החם התאדו המים והאגם
התייבש. טרם ירדו הגשמים שימלאו אותו בחזרה. דגים צבעוניים שחו בצפיפות במים
שנותרו ופחדו שמא יתייבש האגם לגמרי והם ימותו.
שמוליק הדב היה
עצוב. כיצד יוכל להשיב את האגם היפה לו למצבו הקודם: שופע מים קרירים ונעימים בהם
הוא יכול לשכשך את רגליו? שמוליק התיישב לרגליו של עץ ברוש גדול ושקע במחשבות. חשב..... וחשב..... וחשב.....
לפתע, עלה במוחו רעיון. הוא יבנה סולם גבוה גבוה, עד לעננים. אז יוכל לבקש מהעננים
להוריד גשם ולמלא את האגם בפאתי היער. שמוליק הדב החל תולש ענפים מצמרות העצים.
הוא קילף, ליפף וקשר ענף לענף, זרד לזרד, ולבסוף יצר לו סולם גבוה גבוה עד לעננים.
טיפס שמוליק הדב
בסולם עד שנתקל בעננים שנפרשו זה מעל זה וזה לצד זה. הם נראו כמיכה ענקית. שמוליק
הדב לא ידע מה שמו של הענן הקרוב אליו, לכן חשב לקרוא לו כפי שהיה נדמה לו. כיוון
שהעננים שלפניו היו מסודרים כשכבות אמר: "שלום ענן שכבות".
"שמי
סטרטוס". ענה הענן
"זהו שם
מיוחד." אמר שמוליק הדב.
"נכון. ענה
הענן. "לכל העננים שמות מיוחדים. שמי הוא סטרטוס."
"סטרטוס היקר.
שמי שמוליק הדב. האגם בפאתי היער שלי עומד להתייבש. האם תוכל לעזור לי ולהוריד גשם
כדי למלא את האגם?"
"מצטער מקרב
לב. לא אוכל לעזור לך." ענה סטרטוס. "אך אני, אינני ענן גשם. ענן שכבות
הנני. עננים שכמוני מסתדרים בשכבות ולעיתים נראים לכם מהאדמה כשמיכה ענקית בשמים.
אם עייפת מהטיפוס בסולם תוכל לנוח ולהתכסות בנו."
"לא תודה, מר
סטרטוס. עליי להמשיך בחיפושי אחר ענן שיוריד גשם וימלא את האגם שבפאתי היער."
"אם לא מצאתי
את הענן שיוריד לי גשם בחלק הכי נמוך של השמים אולי אמצע אותו קצה הסולם?"
המשיך שמוליק הדב בדרכו. טיפס וטיפס עד שהגיע, מתנשם ומתנשף, לקצה הסולם. שם,למעלה
למעלה בשמים, רה עננים דקים וקלילים נעים עם הרוח. שמוליק הדב לא ידע מה שמו של
הענן הקרוב אליו, לכן חשב לקרוא לו כפי שהיה נדמה לו. כיוון שהעננים שלפניו נראו
כנוצה של ציפור אמר: "שלום ענן נוצה."
"שמי
צירוס." ענה הענן.
"זהו שם
מיוחד." אמר שמוליק הדב. "לענן שפגשתי קודם גם היה שם מיוחד –
סטרטוס."
"סטרטוס הוא
השכן שגר למטה. אני צירוס. אני גר הכי גבוה בשמים."
"צירוס היקר.
שמי שמוליק הדב. האגם בפאתי היער שלי עומד להתייבש. האם תוכל לעזור לי ולהוריד גשם
כדי למלא את האגם?"
"מצטער מקרב
לב שמוליק הדב." אמר צירוס. "אני איני ענן גשם. ענן קל ודק כנוצה הינני.
משב של רוח מיד מזיז אותי הלאה.
"להתראות מר
צירוס." אמר שמוליק באכזבה.
שמוליק הדב התעצב
אל ליבו. במרומי השמים לא יכול צירוס הענן הדק כנוצה לעזור לו. למטה, סטרטוס
המסודר כשכבות, לא יכול גם הוא להיות לו לעזר.
החל שמוליק לרדת
בחזרה במורד הסולם. באמצע הדרך נתקל בעננים שראו כמגדל גדול ונערמו זה על גבי זה.
הענן היה גדול ואורירי. שמוליק התפלא כיצד זה לא הבחין בו קודם לכן.
שמוליק הדב לא ידע
מה שמו של הענן הקרוב אליו, לכן חשב לקרוא לו כפי שהיה נדמה לו. כיוון שהעננים
שלפניו היו מסודרים בערימה אחת גדולה אמר: "שלום ענן ערימה."
"שמי
קומולוס." ענה הענן.
"גם לך ם
מיוחד כשכניך: צירוס וסטרטוס."
"נכון."
אישר קומולוס. "סטרטוס הוא שכני מלמטה וצירוס הוא שכני מלמעלה. אני שוכן בין
שניהם."
"קומולוס
היקר. שמי שמוליק הדב. האגם בפאתי היער שלי עומד להתייבש. האם תוכל לעזור לי
ולהוריד גשם כדי למלא את האגם?"
"אכן. ענן של
גשם הינני. יש לי צורה של כיבשה או מרשמלו כי אני תפוח ונפוח, אך לצערי אין בי די
גשם כדי למלא את האגם שלך. אם תרצה למלא אותו לך אל נימבוס הענק. הוא יוכל לעזור
לך."
"נימבוס?"
שאל שמוליק בתקווה. "היכן אוכל למצוא אותו?"
"את נימבוס אי
אפשר שלא לראות. הוא גדול וכבד. הוא תופס מקום בשמים מצירוס שלמעלה ועד סטרטוס
שלמטה. הבט מעבר לכתפיך ותראה."
שמוליק הדב סובב את
ראשו וראה מאחוריו ענן ענקי אפור וכבד. הוא היה גדול יותר מהברושים ביער, גדול
יותר מההר האדיר שעמד ליד היער.
שמוליק הדב
וקומולוס קראו לנימבוס הענק בקול: "נימבוס! נימבוס!"
מששמע אותם נימבוס
שט לעברם בכבדות, משמיע קולות רעמים ומבריק ברקים בדרכו.
"נימבוס היקר.
שמי שמוליק הדב. האגם בפאתי היער שלי עומד להתייבש. האם תוכל לעזור לי ולהוריד גשם
כדי למלא את האגם?"
"בשמחה ובחפץ
לב." השיב נימבוס. מיד החל מטח גשם סוחף יורד על האגם המתייבש. רעמים רעמו, ברקים
הבריקו וטיפות גדולות וכבדות ירדו מנימבוס הענק
אל האגם שהחל שוב להתמלא.
"תודה רבה
לך." הודה שמוליק הדב לנימבוס האדיב. שמוליק ירד בחזרה לאדמה. החול היה בוצי
ומלא שלוליות גדולות. שמוליק הדב ניגש לאגם, שהיה עתה מלא כבעבר, ושכשך רגליו
בהנאה.
