חשבון פיראטי

מה עושים עם גן ובו 22 בנים? זורמים איתם!
באחד הימים הוציא אחד הילדים מתיקו כובע פיראטים ורטיה. מיד שלפתי אל-בד ומספריים והכנתי מספר בנדנות עם סמל של גולגולת עליהן. הילדים ממש התלהבו. חשבתי להמשיך ולזרום עם הנושא. מכיוון שבגן זה אני עובדת על נושא המתמטיקה החלטתי ללמד חשבון דרך נושא הפיראטים. לשם כך ישבתי ה-מ-ו-ן זמן להכין כל מיני משחקים.



על לוח המתמטיקה:

1. בראש לוח המתמטיקה שמתי שרשרת דגלים.
2. משחק מסלול אי המטמון. ההוראות בקובץ עצמו. את החיילים גזרתי, ניילנתי והדבקתי עם דבק חם על מכסים של טושים.

3. כרטיסיות התאמת כמות לסיפרה: יש למנות כמה פריטים בכרטיסיה ולסמן את המספר המתאים. אני נתתי לילדים עיגולים קטנים מקרטו שהיו בגן. אפשר כמובן לתת להם טוש מחיק ומטלית לחה כדי למחוק אח"כ.
4. אומדן: הדפסתי תיבת אוצר לקיפול והדבקה. את הנייר המודפס הדבקתי על קרטון עבה ואז חתכתי עם סכין יפני והדבקתי את הקופסא. בתוך הקופסא שמתי גולות. את המשחק יכולים לשחק 2-5 ילדים. כל ילד בתורו חופן מספר גולות ומראה לחבריו. לאחר מיכן הוא סוגר את היד וכל ילד צריך לאמוד כמה גולות הוציא. הילד שהיה קרוב ביותר מנצח. התור עובר לחבר הבא לפי סדר השעון.
5. ג'ק ספרו: יצרתי בובת פיראט מנייר טואלט. לקחתי סלסילה ושמתי בה מספר מטבעות. מספר המטבעות יכול להישתנות בהתאם למספר שאתן מעוניינות שהילדים יחקרו. ילד אחד לוקח את הבובה ו"גונב" מספר מטבעות. את המטבעות הוא מכניס לתוך הגליל. הילדים נזכרים כמה מטבעות היו ומונים כמה נותרו. עכשיו עליהם "לנחש" כמה מטבעות גנב ג'ק.
6. ספינות פיראטים: יצרתי ספינות פיראטים מקרטון מהאתר הזה. בתוך הספינות שמתי קלקר. ועל התורן הדבקתי עיגולי מגנט. הדפסתי דמויות פיראטים עליהם עשיתי למינציה. את הדמויות הדבקתי עם דבק חם לקיסמים. לקחתי סלסילה ושמתי בה קוביה עם מספרים מ  5-10 ובנוסף שמתי מספרים מגנטיים. הילדים מטילים את הקוביה ולוקחים מספר פיראטים מתאים. עכשיו יש לחלק את הפיראטים לשתי הספינות. לאחר שהכנסנו את הפיראטים לספינות מניחים על התורן מספר מגנטי שתואם את כמות הפיראטים על אותה ספינה. אפשר להעביר פיראטים בין הספינות ולחלקם באופן שונה עד שמגלים את כל ההרכבים של אותו מספר.

 

את הקובץ עם משחק אי המטמון תמצאו כאן

 

את קובץ עם כל החלקים ללוח הפיראטים המלא תמצאו כאן 

 

 

במפגש הבוקר:

מכיוון שהילדים יושבים במקומות קבעים יכולתי לחלק את הגן לשתי קבוצות קבועות.

אני שמה על הראש בנדנה שחורה (אם יש לכן כובע מתחפושת פיראטים זה אפילו טוב יותר) וכך אני הופכת ללוסידה הפיראטית. לוסידה היא קשוחה אך גם רחמנית והיא אוהבת חידות. בכל מפגש לוסידה "חוטפת" לכל קבוצה פיראט אחד ומכניסה אותו לכלא (שולחן הפוך במרכז המפגש). על מנת לשחרר את השבויים צריכה הקבוצה שלהם לענות לפחות על שלוש חידות מתוך חמש. בנוסף, על כל תושבה נכונה זוכה הקבוצה בנקודת זהב. אם הקבוצה לא הצליחה לענות על שלוש חידות במפגש הבא השבוי חוזר לכלא.

לאחר תקופה משווים איזו קבוצה קיבלה הכי הרבה נקודות זהב.

 

תעופה

בהמשך לפעילות ציפורים נודדות, חשבתי לעצמי שאפשר להרחיב את הנושא גם לתעופה. התחלתי כמובן בתזכורת של ניסוי הנוצה והפלסטלינה. שאלתי את הילדים: "מה יקרה אם אחבר את הנוצה לפלסטלינה? האם הנוצה תיפול עם הפלסטלינה או שהפלסטלינה תרחף עם הנוצה?" הילדים מיד ניחשו שכל הגוש יפול יחד וכמובן שגם הוכחנו זאת בניסוי חוזר בו הצמדתי את הנוצה לפלסטלינה. אם כך, הציפור צריכה להיות קלה בעצמה אם היא רוצה שהנוצות ירימו אותה למעלה. אם נחבר לעצמינו נוצות לא נצליח לעוף, כי אנחנו כבדים מדי. אבל גוף הציפור הוא קל ולכן היא יכולה לעוף בעזרת הנוצות.

עכשיו העליתי בפני הילדים בעיה. סיפרתי להם שאני מכירה משהו שהוא מאוד מאוד גדול וכבד ובכל זאת הוא עף: מטוס! מטוב עשוי מפלדה והוא ממש ממש כבד. לקחתי קופסא של מטרנה ונתתי לילדים לחוש מהי המתכת. הפלתי את קופסת המתכת מול הנוצה וראינו שהקופסא נופלת ממש מהר ומשמיעה רעש חזק. אז איך המטוס עף??

לשם ההסבר אמרתי לילדים שאני צריכה להכיר להם מישהו. התחלתי ממשהו שהם מכירים - צבי הנינג'ה. הזכרתי את הצב ליאונרדו (זה עם המסיכה הסגולה) והזכרתי שספלינטר, המדריך שלהם, נתן לצבים שמות של אומנים ידועים. ליאונרדו ניקרא ע"ש ליאונרדו דה וינצ'י. הראיתי להם תמונה של דה וינצ'י וסיפרתי עליו שהנולד באיטליה והיה איש מאוד חכם שאהב גם להמציא דברים. יום אחד הביט לאונרדו בציפורים וחשב לעצמו שאולי אפשר להמציא גם מכונה שתגרום לאדם לעוף כמו הציפור. הוא התבונן בציפורים וחשב: "איך הציפור עפה? יש לה כנפיים שעוזרות לה להתרומם ותחתם נכנסת הרוח, וזנב...." עכשיו אני שואלת את הילדים אם הם רוצים לראות מה המציא דה וינצ'י. כמובן שכולם כבר ממש מסוקרנים. אני מראה להם את ה"אדם המעופף" של דה וינצ'י ומספרת להם שההמצאה הזו מעולם לא נבנתה. זה רק סרטוט/ ציור, אבל זה הדגם הראשון של המטוס.

אני מראה להם על הציור היכן היה צריך להתמקם האדם וזה היה אמור לעזור לו לעוף. אבל, במכונה הזו חסר פרט שיש לכל הציפורים. חסר לה קצה מחודד. לציפורים יש מקור שהן שולחות אותו קדימה בזמן שהן עפות. המקור כאילו חותך את האויר וכך הן יכולות להתקדם. את החיתוך של האויר אני מדגימה עם הידיים כמו בשחיית חזה.
למטוסים שלנו יש חרטום - קצה מחודד, ויש להם כנפיים וזנב. מתחת לכנפיים יש להם מנועים ע-נ-ק-י-י-ם שמוציאים רוח כ"כ חזקה, שאם תעמדו לידם הרוח תעיף אתכם. צריך רוח מאוד מאוד מאוד חזקה כדי שהמטוס הכבד יוכל להישאר באויר.
החרטום שלו חותך את האויר והרוח החזקה מהמנועים נכנסת מתחת לכנפיים ועוזרת לו לרחף.

ועכשיו לחלק הכי כיפי: להטיס מטוסים!!! אני מראה לילדים כיצד אני מכינה מטוס משני מקלות ארטיק, שהם מאוד קלילים ולא כבדים בכלל. אני מחברת אותם כמו צלב בעזרת סלוטייפ ואז, על כל כנף אני מחפרת שלוש/ ארבע נוצות. גם אותן אני מחברת עם סלוטייפ:

אני הולכת לקצה החדר ומעיפה את המטוס שלי. תקשיבו! הוא דואה מצויין!! הילדים ממש יכולים לראות איך הוא טס.
עכשיו אני לוקחת דף נייר. אני שואלת את הילדים מה כבד יותר - הנייר או הנוצה? גם כאן עושים ניסוי ומפילים את שניהם יחד. כמובן שהדף מגיע ראשון לריצפה, אבל! אני מפנה את תשומת לב הילדים לכך שהדף לא נופל כמו הפלסטלינה אלה מרחף כמו הנוצה. לשם המחשה אני מפילה דף ופלסטלינה כדי שיראו את ההבדל. אם הנייר קל ומרחף אפשר לנסות לעשות ממנו מטוס. מול עיני הילדים אני מקפלת מטוס נייר ויחד עם הילדים בודקת אותו: כנפיים יש? יש! חרטום/ שפיץ לחתוך את האויר יש? יש! אז בואו נראה איך הוא טס?!
בשלב הבא אני עושה תחרות תעופה בין מטוס הנוצות ומטוס הנייר.
 * תוספת קטנה שאפשר לעשות: אני מקפלת נייר לצורת מניפה. אני מראה לילדים שגם הפעם יש לי מטוס. יש לו כנפיים, אבל אין לו שפיץ לחתוך את האויר. בואו נבדוק איך הוא יעוף. אני מנסה להטיס אותו וכמובן שהוא לא טס אלא נופל.

במהלך היום הילדים שיחקו בגן במטוסי נייר והיה ממש כיף!!

אומנות חורפית - אפרורי מול עליז

על מנת להציג את ההבדל בין צבעים שמחים לאפרוריים החלטתי לעשות עבודה של רקע חורפי ואפור במנוגד לשלל מטריות צבעוניות ועליזות.
בשלב הראשון הנחתי לפני הילדים פלטה של צבעי מים ודנו מהם צבעים אפרוריים ועצובים. מה צבעי השמים ביום אפור?
הילדים צבעו את הדף הלבן בצבעים אפרוריים: אפור, שחור, כחול כהה. אין כאן כ"כ מקום לאינטרפנטציה אישית כי אנו דנים כאן במה שמקובל ובצבעי השמים ביום חורף גשום.
 
לצערי הרב, צבעי מים עובדים הכי טוב על דפים המיועדים לצבעי מים. לרוב אין את הדפים הללו בדן, כי הם יקרים. עבודה עם צבעי מים על דף רגיל, או רפילו בריסטול סטנדרטי היא די מתסכלת כי הם נקראים והבריסטול מתקלף. לא ניתן לשחק עם הצבעים יותר מדי ולהגיע לעומק מקסימלי. משום כך, לאחר ניסיון אחד עם צבעי מים עברנו לגואש. גם כאן נתקלתי בבעיה. קודם כל כי הסתבר לי ששמתי צבעים כהים מדי (אופס גדול !!!!),  ובהמשך: יש בעיה לפרוש מול הילדים פלטה של צבעי גואש ממנה יצטרכו לבחור כשאת יודעת מראש שחלק מהצבעים לא יכללו בתהליך העבודה עצמו. לכן קודם דיברתי עם הילדים על נושא הצבעים ורק אחרכך הגשתי להם את הצבעים. ההוראה הברורה ביותר כאן היא לא להשאיר שטח לבן בכלל.

בשלב השני, הנחתי על השולחן מטריות קרטון. כל ילד קיבל שתיים עם אפשרות לקחת מטריות נוספות ככל שיחפץ. הוצאתי מהשולחן את צבעי הגואש והחלפתי אותם בטושים. השטח שעליהם לצבוע הוא קטן ולכן טושים ממש מתאימים למדימה והילדים שמחים מאוד לקבל אותם. ביררנו מהם צבעים עליזים ושמחים. אילו צבעים גורמים להם לשמחה? באילו צבעים משתמשים בד"כ לציורים שמחים? השטרתי את כל סוגי הצבעים על השולחן ובירשתי מהילדים לצייר דוגמאות עליזות בצבעים עליזים. לאחר שסיימו לקח כל ילד את הרקע שצבע והדביק עלוו את המטריות. לרגל המטריה השתמשנו בגפרורים צבעוניים.

מה במפלצת

 במהלך משחקי הבוקר בחרו הילדים את "מה במשבצת". אני באופן אישי לא אוהבת את המשחק הזה כי הוא משעמם אותי, אך אין להתווכח שהוא מלמד הרבה. אם הילדים מרצונם בוחרים משחק כ"כ דידקטי, מי אני שאתווכח. אחד הילדים אמר בבדיחות הדעת "מה במפלצת". אהבתי את משחק המילים המקורי והבטחתי לו להביא בשבוע הבא משחק של מה במפלצת. כשאני מבטיחה אני גם מקיימת. אז הנה הוא לפניכם:
הקובץ עם הכרטיסיות נמצא כאן.

זוהי מטריצה ברמה פשוטה שמטרתה בעיקר התאמת כמות לספירה והבנת נושא המטריצה שאינו לגמרי ברור לכל בני הארבע והם עוד זקוקים לתרגול.

את הדמויות של המפלצות קקחתי מכאן. זהו משחק זיכרון של מפלצות.

תהנו

ציפורים נודדות

השנה בחרתי להתחיל את נושא הציפורים בעזרתה של החסידה. לשם כך הכנתי מאל-בד כנפיים אותן הצמדתי לידי בעזרת גומיות שנקשרו לבד. גומיה אחת בכתף ואחת בפרק כף היד. נכנסתי אל המפגש כשאני נעמדת על רגל אחת ומנופפת בכנפי. סיפרתי ששמי מטילדה ואני חסידה, על כך שאני עייפה כי עברתי דרך ארוכה מאירופה ושאני בדרכי לאפריקה. בעזרתה של מטילדה למדו הילדים שבחורף האירופאי יורד שלג ואז לציפורים קר מאוד ואין להן סוודרים כמונו. גם אוכל לא ניתן למצוא בשלג והן לא יכולות להיכנס לסופר ולקנות תולעים וחרגולים. לכן הן עפות לארץ חמה - אפריקה.

 

מטילדה גם ניסתה ללמד את הילדים לעוף ומאוד התאכזבה כשהם לא התרוממו לשמים. היא לא הבינה למה והילדים הסבירו לה שאין להם כנפיים. ללא התחפושת של מטילדה המחשתי לילדים בעזרת גוש פלסטלינה ונוצה את נושא הקלות מול הכובד. עליתי על שולחן ועשינו תחרות מי יגיע לריצפה ראשון: הפלסטלינה או הנוצה. שמענו את הרעש שעושה הפלסטלינה בעוד הנוצה לא השמיעה כלל רעש. כל ילד העיף נוצה בעזרת רוח שהוא הוציא מהפה. הסברתי שכל רוח קלה יכולה להעיף את הנוצה, כי היא קלה. כך עוזרת הנוצה לציפור לעוף.

 

דיברנו גם על כך שהציפורים עפות בצורה של ראש חץ. בראש מובילה הציפור החזקה וכשהיא מתעייפת היא עוברת לסוף. הילדים ניסו גם הם לעוף בצורת ראש חץ וגילו שממש לא פשוט לשמור על המבנה הזה.

 

את פינת הטבע קישטתי בציפורים שצבעו הילדים, אותן סידרתי בראש חץ.

 

בהמשך שאלתי את הילדים אם הם יודעים היכן גרה הציפור. לאחר שעלתה התשובה: בקן, חשבנו ממה עשוי הקן. להמחשה הנחתי חישוקים במרכז החדר ולצלילי השיר "ציפורים נודדות" של הפרברים (שהשרה אוירה נעימה של רוגע במפגש) הזמנתי ילדים לקחת מספר זרדים מתוך שקית ולהניח בחישוקים. לאחר שבנינו את הקן הזמנתי זוגות. אחד הילדים ישב בקן לדגור על הביצים והחבר עף להביא לו אוכל. גם הפעם לצלילי השיר של הפרברים.

 

כיצד שותה העלה?

במסגרת למידה חוויתית בנושא עלים יבשים בדקתי עם הילדים איך שותה העלה.
הרי למדנו שהעלים נושרים מכיוון שהעץ אינו שותה בחורף, כי הוא ישן, ואז מים לא מגיעים לעלה והוא נעשה חלש, מתייבש ונושר. אבל איך שותה העלה?

ניסיתי לתת לעלה לשתות מכוס מים. ביקשתי ממנו לפתוח פה גדול, אבל הוא לא שיתף פעולה.... אז אם לעלה אין פה, איך הוא שותה מים? לילדים בגיל שלוש קשה מאוד לעלות השערות בנושא. ילדים גדולים יותר אולי יצליחו. במקרה הזה גיליתי להם את התשובה. הסברתי כיצד המים נשאבים מהשורשים, אל הגזע, משם אל הענפים ואל העלים.
בעזרת זכוכית מגדלת התבוננו בצינורות התובלה של העלים וראינו כיצד הם מסתעפים.

כדי שהילדים יוכלו ממש לראות כיצד שותה העלה לקחתי כוס מים והכנסתי צבע מאכל אדום.
נתתי לילדים לראות עלה חסה (צריך לבחור עלה כמה שיותר בהיר), ולהבחין אילו צבעים מופיעים בו.

את העלה הטרי הכנסנו לכוס המים האדומים ושמנו על מדף גבוה. כבר לאחר שעה ניתן היה לראות את המים האדומים שלנו בתוך העלה. יום למחרת היה אפשר לראות שצבע אדום נוסף לעלה. עם זכוכית המגדלת התבוננו וראינו את הפסים האדומים בעלה. אלו הם צינורות התובלה דרכם "שתה" העלה את המים.

* להמחשה ברורה יותר כדאי לקחת שני עלים ולשים בכוסות עם צבעי מאכל שונים (אדום וכחול למשל).

סלסילת סתיו ובקבוק סתיו

סלסילת סתיו

את סלסלת הסתיו לגן הכנתי בעזרת ילדי שלי. יצאנו החוצה ואספנו כל מה שרק נשר מהעצים: עלי שלכת, תרמילים, ענפים יבשים, קליפות עצים וכו'.

כמובן שעדיף לבקש מההורים שיאספו יחד עם ילדי הגן ויביאו. רצוי גם לציין בפניהם מה כדאי להביא, ואפילו לשלוח תמונות לדוגמה כדי שלא תהיה סלסילה של אצטרובלים ועלי שלכת בלבד. אפשר אפילו לשחק משחק "מי מצליח למצוא את...."

* שימו לב: מכיוון שהילדים חוקרים בחופשיות את תוכן הסלסילה כדאי שיהיו "ספרים".
* רצוי לשים מכל הטוב הזה גם בארגז החול כדי שהילדים ישלבו את האלמנטים הסתויים במשחקי דמיון.
* ככל שהסלסילה תהיה עשירה יותר בחומרים כך היא תהיה מעניינת ואפקטיבית יותר

הבאתי את הסלסילה למפגש ואיפשרתי לכל ילד לבחור משהו מהסלסילה. הילדים הראו זה לזה מה יצא להם, בדקו את האלמנטים עם זכוכית מגדלת, ניסו להפיק רעשים וגם שברו ופוררו.

את הסלסילה הנחתי בפינת הטבע ולידה זכוכיות מגדלת, כדי שתהיה זמינה בכל עת לילדים.

בקבוק סתיו

את הרעיון לבקבוקי הסתיו קיבלתי מהאתר הזה: http://www.blogmemom.com/fall-activities-fall-sensory-jars/

כאן באתר היא משתמשת בצנצנות זכוכית, דבר שאינו אפשרי בגן.
אני בחרתי להשתמש בבקבוקי סבון שקופים שיש תמיד בגן.
יחד עם הילדים בדקתי מה מתוך סלסילת הסתיו שלנו יכול לעבור דרך פיית הבקבוק ומה לא.
לאחר שהכנסנו 4 או 5 דברים הוספתי מעט נצנצים לבקבוק.
* מניסיון למדתי שכדאי לשטוף את הדברים לפני שמכניסים אותם לבקבוק.
הוספתי מים ומעט שמן מעל.
את המכסה הדבקתי עם דבק מגע.
אפשר להדביק עם דבק חם ספלול מעל המכסה.

הילדים נהנים לשחק עם הבקבוק. אפשר גם לתת אותו לילדים שמתקשים לשבת במפגש.

 

מפלצת המספרים

הכירו את מפלצת המספרים, או בשמה בפי כל: "שמוציפלצת".

את הרעיון לשמוציפלצת קיבלתי מכאן.

הילדים ממש אוהבים אותה ומבקשים לעשות איתה פעילות בכל פעם שאני נמצאת.
את המפלצת הכנתי מקופסת שוקולית שעטפתי בטפט נצמד וחתכתי חור בצורת פה.
עיניים זזות ואף וגבות ממנקה מקטרות שחור.

הכנתי כרטיסיות עם ספרות וכמויות זהות אותן יש לתת למפלצת לאכול.

בכל פעם המפלצת מזמינה ילד לתת לה משהו לאכול. אפשר לעשות זאת בכל מיני דרכים. הכי חשוב שיהיה קול של מפלצת :-).

למשל: המפלצת קוראת בשם של סיפרה והילד צריך לתת לה לאכול את הסיפרה המתאימה. אני גם מוסיפה לכל כרטיסיה "טעם". אני אוהבת לשלב הומור בגן אז אני נותנת לקלפים "טעמים" מצחיקים. למשל, אם כתבתי בשחור אז זה בטעם של חיפושית זבל, או עם זה בבורדו אז זה בטעם תות רקוב.

המפלצת יכולה גם לבקש כמות ולא סיפרה. או לאכול סיפרה ולבקש את הכמות ולהיפך. יש המון אופציות. הכי חשוב לשמור על כיף והומור.
 

עננים משתנים

תמיד אהבתי את השיר עננים של "הכל עובר חביבי". אני תמיד מחפשת הזדמנויות להביא לגן שירים שאני אוהבת. עונת הסתיו מתחננת בפני שאביא לגן את השיר הזה.
לשם הצגתו הכנתי כרטיסיות כחולות עליהן הדבקתי דפים לבנים בצורות של עננים משתנים לפי מילות השיר.

 

בתחילה אני מדברת עם הילדים על העננים ועל כך שבסתיו ובחורף אני אוהבת להביט בהם שטים בשמים ולחפש בהם צורות שונות. לפעמים אני רואה ענן בצורה של נסיך ולפעמים של צפרדע (אני משתמשת כמובן בדוגמאות מתוך השיר). אני נותנת עוד כמה דוגמאות ואז נציעה גם לילדים שאני אראה להם צורות של עננים והם יחשבו כמו מה זה  נראה להם. אני מוציאה את הכרטיסיות שלי ומאפשרת לכל אחד לראות מה שהוא מדמיין.
לאחר מכן אני מקריאה את השיר ובכל פעם מציגה את הכרטיסיה המתאימה לפי המילים.
לבסוף אני משמיעה את השיר. גם הפעם בליווי הכרטיסיות.

 

ניתן לעשות פעילות המשך יצירתית:
כל ילד מקבל בריסטול כחול. במרכז השולחן קערה עם קצף גילוח מעורבב עם דבק פלסטי. הילדים יוצרים עננים בצורות בעזרת כריות האצבע. אפשר להחליף את קצף הגילוח בקרעי ניר לבן.

סיפורם של העננים

צירוס, סטרטוס, נימבוס, קומולוס. שמות מוזרים ומבלבלים. אפילו אני מתבלבלת ביניהם.
בדיוק משום כך כתבתי את הסיפור: "איזה ענן ימלא את האגם".
את הסיפור כדאי ללוות בתמונות של סוגי העננים ושמותיהם ובדמויות מוחשיות. אני חושבת שאשתמש בדמויות בסגנון אלו המוצגות בבלוג הזה.

הסיפור מעביר, בצורה די ברורה לדעתי, את המאפיינים של כל אחד מהעננים.
את הסיפור תוכלו למצוא כאן: "איזה ענן ימלא את האגם" מאת: ענת גל.

 

איזה ענן ימלא את האגם/ ענת גל

שמוליק הדב נולד ביער גדול ועבות. הברושים והאלונים שגדלו ביער התנשאו לגובה רב וציוץ ציפורים היה נשמע תמיד מצמרות העצים. בפאתי היער השתרע אגם רחב ידיים. שמוליק הדב אהב לצאת לטיול ביער העבות ובסיומו לשכשך רגליו במי האגם.

בוקר סתוי אחד יצא שמוליק הדב לטיול. הוא גירד את גבו על גזעי העצים, הקשיב לציוץ הציפורים והביט בשיירה של נמלים שנשאו על גבן גרגירים אל הקן.

כשהגיע אל פאתי היער, גילה שהאגם הגדול הפך לשלולית קטנה. במהלך הקיץ החם התאדו המים והאגם התייבש. טרם ירדו הגשמים שימלאו אותו בחזרה. דגים צבעוניים שחו בצפיפות במים שנותרו ופחדו שמא יתייבש האגם לגמרי והם ימותו.

שמוליק הדב היה עצוב. כיצד יוכל להשיב את האגם היפה לו למצבו הקודם: שופע מים קרירים ונעימים בהם הוא יכול לשכשך את רגליו? שמוליק התיישב לרגליו של עץ ברוש גדול ושקע במחשבות.  חשב..... וחשב..... וחשב.....
לפתע, עלה במוחו רעיון. הוא יבנה סולם גבוה גבוה, עד לעננים. אז יוכל לבקש מהעננים להוריד גשם ולמלא את האגם בפאתי היער. שמוליק הדב החל תולש ענפים מצמרות העצים. הוא קילף, ליפף וקשר ענף לענף, זרד לזרד, ולבסוף יצר לו סולם גבוה גבוה עד לעננים.

טיפס שמוליק הדב בסולם עד שנתקל בעננים שנפרשו זה מעל זה וזה לצד זה. הם נראו כמיכה ענקית. שמוליק הדב לא ידע מה שמו של הענן הקרוב אליו, לכן חשב לקרוא לו כפי שהיה נדמה לו. כיוון שהעננים שלפניו היו מסודרים כשכבות אמר: "שלום ענן שכבות".

"שמי סטרטוס". ענה הענן

"זהו שם מיוחד." אמר שמוליק הדב.

"נכון. ענה הענן. "לכל העננים שמות מיוחדים. שמי הוא סטרטוס."

"סטרטוס היקר. שמי שמוליק הדב. האגם בפאתי היער שלי עומד להתייבש. האם תוכל לעזור לי ולהוריד גשם כדי למלא את האגם?"

"מצטער מקרב לב. לא אוכל לעזור לך." ענה סטרטוס. "אך אני, אינני ענן גשם. ענן שכבות הנני. עננים שכמוני מסתדרים בשכבות ולעיתים נראים לכם מהאדמה כשמיכה ענקית בשמים. אם עייפת מהטיפוס בסולם תוכל לנוח ולהתכסות בנו."

"לא תודה, מר סטרטוס. עליי להמשיך בחיפושי אחר ענן שיוריד גשם וימלא את האגם שבפאתי היער."

"אם לא מצאתי את הענן שיוריד לי גשם בחלק הכי נמוך של השמים אולי אמצע אותו קצה הסולם?" המשיך שמוליק הדב בדרכו. טיפס וטיפס עד שהגיע, מתנשם ומתנשף, לקצה הסולם. שם,למעלה למעלה בשמים, רה עננים דקים וקלילים נעים עם הרוח. שמוליק הדב לא ידע מה שמו של הענן הקרוב אליו, לכן חשב לקרוא לו כפי שהיה נדמה לו. כיוון שהעננים שלפניו נראו כנוצה של ציפור אמר: "שלום ענן נוצה."

"שמי צירוס." ענה הענן.

"זהו שם מיוחד." אמר שמוליק הדב. "לענן שפגשתי קודם גם היה שם מיוחד – סטרטוס."

"סטרטוס הוא השכן שגר למטה. אני צירוס. אני גר הכי גבוה בשמים."

"צירוס היקר. שמי שמוליק הדב. האגם בפאתי היער שלי עומד להתייבש. האם תוכל לעזור לי ולהוריד גשם כדי למלא את האגם?"

"מצטער מקרב לב שמוליק הדב." אמר צירוס. "אני איני ענן גשם. ענן קל ודק כנוצה הינני. משב של רוח מיד מזיז אותי הלאה.

"להתראות מר צירוס." אמר  שמוליק באכזבה.

שמוליק הדב התעצב אל ליבו. במרומי השמים לא יכול צירוס הענן הדק כנוצה לעזור לו. למטה, סטרטוס המסודר כשכבות, לא יכול גם הוא להיות לו לעזר.

החל שמוליק לרדת בחזרה במורד הסולם. באמצע הדרך נתקל בעננים שראו כמגדל גדול ונערמו זה על גבי זה. הענן היה גדול ואורירי. שמוליק התפלא כיצד זה לא הבחין בו קודם לכן.

שמוליק הדב לא ידע מה שמו של הענן הקרוב אליו, לכן חשב לקרוא לו כפי שהיה נדמה לו. כיוון שהעננים שלפניו היו מסודרים בערימה אחת גדולה אמר: "שלום ענן ערימה."

"שמי קומולוס." ענה הענן.

"גם לך ם מיוחד כשכניך: צירוס וסטרטוס."

"נכון." אישר קומולוס. "סטרטוס הוא שכני מלמטה וצירוס הוא שכני מלמעלה. אני שוכן בין שניהם."

"קומולוס היקר. שמי שמוליק הדב. האגם בפאתי היער שלי עומד להתייבש. האם תוכל לעזור לי ולהוריד גשם כדי למלא את האגם?"

"אכן. ענן של גשם הינני. יש לי צורה של כיבשה או מרשמלו כי אני תפוח ונפוח, אך לצערי אין בי די גשם כדי למלא את האגם שלך. אם תרצה למלא אותו לך אל נימבוס הענק. הוא יוכל לעזור לך."

"נימבוס?" שאל שמוליק בתקווה. "היכן אוכל למצוא אותו?"

"את נימבוס אי אפשר שלא לראות. הוא גדול וכבד. הוא תופס מקום בשמים מצירוס שלמעלה ועד סטרטוס שלמטה. הבט מעבר לכתפיך ותראה."

שמוליק הדב סובב את ראשו וראה מאחוריו ענן ענקי אפור וכבד. הוא היה גדול יותר מהברושים ביער, גדול יותר מההר האדיר שעמד ליד היער.

שמוליק הדב וקומולוס קראו לנימבוס הענק בקול: "נימבוס! נימבוס!"

מששמע אותם נימבוס שט לעברם בכבדות, משמיע קולות רעמים ומבריק ברקים בדרכו.

"נימבוס היקר. שמי שמוליק הדב. האגם בפאתי היער שלי עומד להתייבש. האם תוכל לעזור לי ולהוריד גשם כדי למלא את האגם?"

"בשמחה ובחפץ לב." השיב נימבוס. מיד החל מטח גשם סוחף יורד על האגם המתייבש. רעמים רעמו, ברקים הבריקו וטיפות גדולות וכבדות ירדו מנימבוס הענק  אל האגם שהחל שוב להתמלא.

"תודה רבה לך." הודה שמוליק הדב לנימבוס האדיב. שמוליק ירד בחזרה לאדמה. החול היה בוצי ומלא שלוליות גדולות. שמוליק הדב ניגש לאגם, שהיה עתה מלא כבעבר, ושכשך רגליו בהנאה.

נצא למסע לאיסוף עלים יבשים

באנגלית יש ספר שנקרה "יוצאים לצוד עלה" של סטיב מצגר: http://www.amazon.com/Were-Going-Leaf-Steve-Metzger/dp/0439873770

לקחתי את הסיפור ותירגמתי אותו לעברית. את העצים שהוזכרו בספר החלפתי לעצים מנופה של כפר יונה.
לשם ההמחשה לקחתי תמונות ועיצבתי אותן כך שיתאימו לצרכי ויצרתי גם 2 בובות אצבע ש"יטיילו "על הנופים שיצרתי.

 

את הסיפור המתורגם ניתן להוריד כאן

 

 

 

נצא למסע לאיסוף עלים

כתב: סטיב מצגר. עיבוד לעברית: ענת גל

 

נצא למסע לאיסוף עלים

נצא תיכף ומיד.

עלים צבעוניים, יבשים וקלילים.

בואו איתנו! יהיה נחמד.

 

הנה הר גבוה ונישא.

צריך לעבור אותו ולהמשיך במסע.

אי אפשר לעבור תחתיו

נעלה יחדיו ונעבור מעליו.

 

אויש. אויש. לפיסגה הגענו.

עלים מעץ הסיגלון אספנו.

 

 

 

 

נצא למסע לאיסוף עלים

נצא תיכף ומיד.

עלים צבעוניים, יבשים וקלילים.

בואו איתנו! יהיה נחמד.

 

ראו איזה יער חשוך וגדול

אותנו לא מפחיד. כל אחד יכול.

אי אפשר לעבור מעליו

צריך לעבור דרכו. שלוש... ארבע.... עכשיו!

 

סקוויש סקוויש, וויש וויש

עלים מעץ האלון קטפנו חיש.

 

 

 

התאמת כמות לסיפרה בהמחשה

העברת נושא הספרות והתאמת כמות לסיפרה הוא ע-נ-ק-י. אפשר ליישם אותו כמעט על כל דבר. לכן אני אוהבת לעבוד עם דברים מוחשיים. אין דבר שממנו לומד ילד בגיל הרך יותר מאשר עם חפצים מוחשיים וצורך אישי.

את הפעילות הבאה ביצעתי עם חצאי גן (בערך 17 ילד בקבוצה).

שלב ראשון:
על לוח שטיח הידבקתי עם סקוצ'ים את זחל המספרים שהשאלתי לצורך המקרה מלוח המתמטיקה. לקחתי מספרים כמספר ילדי הקבוצה.
חילקתי לכל ילד מספר אקראי ועל הלוח עצמו הדבקתי רק את ראש הזחל כסימון להתחלה.
כל ילד היה צריך לקום בתורו ולהצמיד את המספר שבידו. היה עליהם לקום לפי סדר רציף עולה. אסור לילד לקום לפני שחברו התיישב חזרה במקומו.
כך היה עליהם לפעול עד שכולם קמו ושמו את חלקי הזחל לפי רצף מספרי נכון.
מדדתי להם עם סטופר את הזמן שלקח להם לעשות זאת. ולמען התחרות (שתמיד מעודדת להצלחה במקרים כאלה) הודעתי לכל קבוצה שאני מודדת לכל אחת מהן זמן ואכריז על המנצח במפגש המעבר.

שלב שני:
פיזרתי חישוקים במרכז החדר.
בכל חישוק שמתי מספר שהורדתי מגופו של הזחל שהרכבנו בחלק הראשון.
בכל פעם הזמנתי זוג ילדים שיתאימו מספר פריטים לסיפרה שבתוך החישוק. לא משנה אילו פריטים. העיקר שכמות הפריטים תתאים לסיפרה שבתוך החישוק.
בכל פעם בדקנו האם הוכנס מספר פריטים מתאים. אם הכמות לא התאימה למספר השלמנו או החסרנו לפי הצורך. (כאן נכנס גם טיפה חיבור וחיסור)
לאחר שסיימנו את כל החישוקים בחרתי ילדים שיחסירו פריטים ויחזירו למקום. בכל פעם בחר ילד חישוק והחל להוציא ממנו פריטים ולהחזיר למקום. בכל פעם שהוציא פריט ספרנו כלפי מטה. אם היו 4 פריטים בחישוק מנינו 4, ואחרי הוצאת פריט אחד אמרנו 3 ולאחר מיכן 2 וכך עד 0

הילדים ממש אהבו את הפעילות וכשגילו שהם יכולים לשים כמעט כל פריט שיחפצו בו בכלל זרמו עם התהליך.

 

הכרתי פעם גברת שבלעה מספר 1

מכירים את הגברת שבלעה?

בארה"ב מאכילים אותה בלי סוף. ראיתי שיר עליה כמעט בכל נושא.
השיר הבסיסי הוא על הגברת שבלעה זבוב. שיר מצחיק ועצוב כאחד.
תמיד היא בולעת כל מיני דברים משונים שקשורים לנושא דגל.
בסתיו היא בולעת עלים, דחלילים, דלועים וכו'
בחורף מטריות, צעיפים, מגפיים ושאר ירקות.

הנושא שלי בגן הבוגרים הוא מתמטיקה. לכן חיפשתי את אותה גברת שבלעה מספרים. א
והנה היא במלוא תפארתה:
http://www.drjean.org/html/monthly_act/act_2006/06_June-July/pg09.html

בלינק הזה תוכלו למצוא קובץ להורדה ליצירת המחשה לגברת שבלעה מספרים.

את השיר הכללי תוכלו לשמוע כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=8a13-JbxC98


ואלו המילים ששיכבתי לעברית:

הגברת שבלעה מס' 1

 הכרתי פעם גברת שבלעה מס' 1

היא אמרה שזה נחמד – לבלוע 1

תשמעו! זה סיפור נחמד

 

הכרתי פעם גברת שבלעה מספר 2

שתתה כוס של מים, ובלעה את השתיים.

היא בלעה את השתיים אחרי האחד.

תשמעו! זה סיפור נחמד.

 

הכרתי פעם גברת מספר שלוש

כאב לה הראש, אז היא בלעה את שלוש.

היא בלעה את השלוש מיד אחרי שתיים

היא בלעה את שתיים אחרי האחד

תשמעו! זה סיפור נחמד.

 

הכרתי פעם גברת שבלעה מספר ארבע

אולי זה כאב לה, אך היא בלעה את הארבע.

היא בלעה את הארבע אחרי השלוש

היא בלעה את שלוש מיד אחרי 2

היא בלעה את שתיים אחרי האחד

תשמעו! זה סיפור נחמד.

 

הכרתי פעם גב' שבלעה מפר חמש

לא תות לא משמש, היא בלעה לה חמש.

היא בלעה את החמש אחרי מספר ארבע......

 

הכרתי פעם גברת שבלעה מספר 6

זה לא היה חמש. זה היה מספר שש.

היא בלעה את השש אחרי החמש.....

 

הכרתי פעם גברת שבלעה מספר שבע,

לא חצי, לא רבע – היא בלעה מספר שבע.

היא בלעה את השבע אחרי מספר שש......

 

הכרתי פעם גברת שבלעה מספר שמונה

ממש משונה, היא בלעה את שמונה.

היא בלעה את שמונה מיד אחרי 7......

 

הכרתי פעם גברת שבלעה מספר תשע

זה כלל אינו פשע, לבלוע את תשע.

היא בלעה את תשע אחרי מספר שמונה.....

 

הכרתי פעם גברת שבלעה מספר עשר

היא הלכה אל החדר ובלעה את ה- 10.

היא בלעה את ה-10, וניגבה ת'לשון

והלכה לה לישון

 

להורדת הקובץ עם השיר לחץ כאן

 

כך הכל מתחיל.....

אני מאמינה שילדים לומדים בגן בעיקר מתוך חוויה ולא מתוך כתיבת דפים.
החוויה היא זו נצרבת בזיכרון וההנאה מספקת את קרש הקפיצה להבנה ולמידה.

השאיפה שלי היא להתמיד בכתיבת פוסטים שיספרו על חוויות שאני מעבירה ועוברת עם הילדים בגן.
לכתוב את הרעיונות, הפעילויות ותגובות הילדים בעקבותן.
המקום שלכם הוא להעיר ולהאיר ולהרחיב את הרעיונות כדי שנוכל כולנו להעצים ולהעשיר את חוויותיהם של ילדינו בגן הילדים.