יום שישי, 17 באוקטובר 2014

עלי שלכת - פעילות מוזיקאלית

 

פעילות בנושא "עלי שלכת" עם המוזיקה של גריג, מתוך "קטעים ליריים", ולס מס' 7.
במוסיקה יש קטעים שקטים יותר וקטעים קופצניים יותר. (צלילים ארוכים וצלילים קצרים וקטועים).
את הקטע ניתן למצוא כאן: https://www.youtube.com/watch?v=pSum_TvbE98
ניתן להפוך את הקטע לקובץ mp3 כאן: http://www.youtube-mp3.org/

מהלך הפעילות:
1. הגננת תיקח בידיה עלה שלכת ותניח אותו על כף ידה.
2. הגננת תשאל את הילדים: מהקורה לעלה השלכת כאשר נושבת הרוח?
3. הילדים יעלו השערות.
4. הגננת תנשוף על העלה ותראה לילדים כיצד הוא עף. עדיף לעמוד אפילו על כיסא, כדי שהילדים יראו שצורת נפילתו של העלה היא כמו ריקוד. העלה עף עם הרוח הקלילה ביותר מכיוון שהוא קל. בדומה לנוצה.
5. הגננת תסביר לילדים שהיא הולכת להשמיע להם מנגינה קצרה שכתב מלחין בשם "גריג".בזמן היצירה יחשבו הילדים מתי נראה להם שהעלה נח בשלווה על האדמה, ומתי לדעתם הרוח מרקידה את עלי השלכת.
6. לאחר מיכן, כל ילד יקבל עלה שלכת על כף ידו.
7. ניתן לילדים להתנסות בנשיפת רוח על העלה ולהתבונן בנפילתו.
8. הילדים יפעלו בעקבות המוסיקה. בכל פעם שתהיה מוסיקה שקטה, בעלת צלילים ארוכים, העלה יהיה מונח על כף ידם. כאשר נשמע צלילים קטועים וקופצניים יחזיקו הילדים את העלה אחיזת פינצטה בקצהו וירקידו אותו באויר.
9. בשלב הבא, ניתן לאפשר לילדים להיות בעצמם עלי השלכת. הם ינוחו על הכסא כשהמוזיקה רגועה, וכשהצלילים קטועים הם יקפצו או יסתובבו כמו עלי שלכת ברוח.

מספרים עם קצף

התנסות חוויתית בכתיבת מספרים היא תמיד מבורכת. לכן, אני מחפשת עוד ועוד דרכים בהם יכולה כתיבת מספרים להפוך לחוויה וכיצד ניתן לשלב בה את החושים. הקצף משיג כאן כמה מטרות. יש לו ריח, תחושה של חומר חדש ואפשרות של התנסות כתיבת מספרים שאינה מתסכלת. אם לא הולך תמיד כיף ל חוק ולנסות שוב. יש לו יתרון נוסף - הוא כמעט ואינו מלכלך בניגוד לצבעי ידיים או חול.
לשם הפעילות לקחתי קבוצה קטנה (4-6 ילדים), מכיוון שהם צריכים לעמוד ליד שולחן עם פנים אל לוח מחיק, או לוח אחר עליו יש לכתוב את המספרים.
בכל פעם אני כותבת סיפרה אחת, בליווי דיקלום המתאים לה.
לאחר שכתבתי אני את הסיפרה מתנסים הילדים בכתיבתה (בליווי הדיקלום כמובן) בקצף שעל השולחן. הקבוצה הקטנה מאפשרת תיווך צמוד.
להלן הדיקלומים המלווים את כתיבת הספרות:
1 - המטוס המריא ומיד נחת, מה צייר לי? צייר לי אחת.
2 - קשת מעל הראש, מגלשה אל הרגליים, הולכים לצד ימין, קיבלנו שתיים.
3- חצי עיגול לראש, חצי עיגול לבטן, קיבלנו שלוש.
4 - הפינה כבר מוכנה, האורח כבר בא. מה קיבלנו? מספר ארבע.
5 - גוף קטן ובטן שמנה. כובע יש. זהו חמש.
6 - מתעגל ומתגלגל, על הדלת הוא נוקש. מיהו זה? שש
7 - ראש קטן וגוף ארוך, וגם מטריה, זוהי שבע הגבירה.
8 - קשת... מתגלצ'ים! קשת.... מטפסים.
9 - סוכריה על מקל. (להסביר שכאן המקל הוא בצד)




 

יום שישי, 21 בפברואר 2014

הצפיפות בגני הילדים - התסכול ואוזלת היד

בעקבות החורף האביבי שלנו ובואן של המחלות יוצא לנו, הגננות, להגיע לעיתים לגן המונה מספק מועט בהרבה של ילדים לו אנו רגילות ביום יום. בימים כאלה, שהגן מונה 27 ילדים בערך האוירה משתנה. שמתי לב שלילדים יש מקום. יש להם מרחב. לדעתי 27 ילדים בגן זה הוא המספר המקסימלי שניתן להכניס למיבנים בכפר יונה. גם בגן בו הילדים החסרים היו הילדים הפחות מורגשים, וכל הכוכבים הגיעו והתפרעו כהרגלם, עדיין, האוירה היתה נעימה יותר. לילדים ה"קשים" יותר היה הרבה יותר מרחב תזוזה. היו פחות פגיעות. ילדים היו עסוקים בלשחק במקום בהישרדות ושמירה על חפצים. לא היו ילדים במרכז הגן שלא נשארה להם שום פינה להיות בה בלי שיהיה צפוף מידי.

ההנאה הזו מגן ובו 27 ילדים שלחה אותי לבדוק כמה מקום מקצה המדינה להילד בגן. ובכן. לפי נתונים של מט"י רעננה, כאשר מחשבים מ"ר פר ילד בגן מקצים 1.2 מ"ר בגן לילד. כן. ממש ריאלי והגיוני..... רק כדי לסבר את האוזן, גודלו של צינוק, הקטן ביותר הוא 1.5X2.  יותר ממה שמקצים לילדים שלנו בגן!!!!!!! צינוק נחשב לסוג של עינוי ויש מדינות שאפילו אסרו את השימוש בו. אבל בארץ ישראל הוחלט שילד יכול להסתתר עם מרחב אפילו קטן יותר במשך 7 שעות 6 ימים בשבוע!

משכתי לחקור את הנושא ונתקלתי במסמך הבא: נתונים על מספר התלמידים בגני הילדים. מסמך זה הוגש לכנסת לקראת דיון בועדת החינוך שעסק בהצעת חוק להוריד בהדרגה את מספר הילדים בגני הילדים מ 35 ל 28. איזה יופי! שמחתי לי. בכנסת מבינים שהמצב הדחוס בגנים לא יכול להימשך. כאשר עיינתי טוב יותר במסמך גיליתי שהוא משנת תשס"ח. כלומר 2007. אנחנו עכשיו ב 2014. עברו 7 שנים ולא קרה כלום!!!

לא ויתרתי והמשכתי לחקור. גיליתי שמאז ועד היום הגישו הצעות חוק דומות: יולי אדלשטיין, דליה איציק, רונית תירוש ואחמד טיבי. מה קרה עם זה? צדקתן. שום כלום ושום דבר.

התסכול האמיתי נובע מהעובדה שרבים מבינים שהמצב הוא בלתי אפשרי. כמעט בכל שנה נעשה ניסיון לשנות את המצב. לא בדקתי את זה, אבל אם תשאלו אותי, הצעות הוק האלו נופלות על עניין תקציבי בלבד. הקטנת מספר הילדים בגנים דורשת בניה של עוד אלפי מבנים ובנוסף, העסקת 50% תוספת של צוות חינוכי. המדינה פשוט לא יכולה לעמוד בזה. מה שהחריף את חוסר היכולת הזו הוא השינוי החברתי שביקשנו ודוח טרכטנברג שבעקבותיו נפתחו עוד המון גני ילדים לגילאי שלוש. תקציב רב מתחום החינוך הועבר לגילאי שלוש, גם שם נדחסים 35 ילדים לתוך גן על 2 נשות צוות. מצב שהוא סוג של פשע נגד האנושות (וכשאני אומרת אנושות אני מדברת על הילדים ולא על הצוות).

אני לא מעוניינת לסיים את הפוסט בנימה שלילית כ"כ. אני רוצה לחשוב בצורה חיובית יותר. בטוח שיש פתרון. צריך רק לחפש אותו. אולי אפשר להקים קרן כלשהי שמטרתה גיוס כספים מנדבנים ומיהודי אירופה לשם דחיפת מטרה זו. אולי יש עוד דרכים. בטוח יש עוד דרכים. רק צריך למצוא אותן. כמו בכל דבר.

יום ראשון, 16 בפברואר 2014

הכרת הספרות בעזרת סיפורים על מספרים

מאוד אהבתי את "סיפורים על מספרים" של מירי צללזון. את הסיפור ניתן להוריד ברשת באופן חופשי. למשל כאן.
רציתי לעשות את הסיפור שיהיה מוחשי לילדים כמה שיותר. לכן יצרתי את המספרים בהתאם לסיפור.



כאן נמצא הקובץ ובו סריקה של המספרים שיצרתי עם הוראות הכנה.

כאן נמצאת חוברת ליצירה של הילדים.

כאן תמצאו קובץ תבנית בניין מספרים להדפסה, למי שרוצה לשים על הכריכה האחורית של החוברת.


בסרטונים הבא תוכלו לראות את התוצאה הסופית עם הסברים + הקראת הסיפור:

אפס:

אחד:

שתיים:

שלוש:
 
ארבע:
 
חמש:
 
שש:
 
שבע:

 
שמונה:
 
תשע:
 

יום שישי, 24 בינואר 2014

אור וצל

נושא הצל הוא רחב ודי קשה להסבר.. לכן התוכנית שבניתי ללימוד הנושא היא ארוכה. אני באופן אישי עובדת עליו אחרי חנוכה, במקביל לנושא הלילה והתמודדות עם פחדים ולאחר שהילדים הכירו כבר את מקורות האור. אצל הקטנטנים (טרום טרום חובה) יש צורך בחזרתיות רבה והמון המחשה. לבוגרים יהיה קל יותר להבין את הנושא ויהיו מקומות שתתאפשר עבודה אינדיבידואלית יותר. למפגשים יש להצטייד בפנס איכותי עם אור חזק מאוד או במנורת שולחן שיתכן ותצטרכו בשבילה גם חוט מאריך.
 
שיעור ראשון -מהו צל

מטרה: להבין מהו בכלל הצל וכיצד הוא נוצר.
1. אשאל את הילדים: איך יש לנו אור? מה נותן אור?
2. מה נותן לנו חושך? מה עושה חושך.
* חושך אומר בעצם שאין אור. אני יכולה להדליק אור או ליצור אור אך איני יכולה להדליק את החושך.
3. מהו צל? איך הוא נוצר?
הילדים ינסו להעלות השארות.
4. אקח את המנורה/ פנס ואכבה את האור בחדר. אשים את היד מול המנורה. על הקיר נוצר צל בצורת היד שלי. למה?
5. אדליק בחזרה את האור.
6. אקח כיסא ואציב אותו במרחק מה מאחד הילדים. אעמוד במרחק מה מהכיסא ואסביר לילדים שאני רוצה להגיע לאותו ילד אבל רק בקו ישר. אני הולכת הולכת והולכת, ו...הופ. נתקלת בכיסא. אני מסבירה לילדים שאני קרן אור. האור מגיע אלינו בצורה של קרניים ישרות. אני שוב עושה עצמי קרן אור (לחזור שוב ושוב על המושג) ושוב הכיסא עומד בדרכי ואיני יכולה להגיע ליעד.
7. אני לוקחת שני ילדים שיהיו יחד איתי קרני אור. עכשיו אנחנו שלושתינו קרן אור. הכיסאנעומד רק בדרכי ועוצר אותי. שתי הקרניים שלצידי מגיעות ליעדן כי דבר לא עצר אותן ולא הפריע להן בדרך. לאחר מספר חזרות על המשחק מגיע ההסבר.
8. קרני האור יכולות ללכת רק ישר. אם יש משהו שמפריע להן הן לא יכולות לעקוף אותו. הן פשוט נעצרות
9. אני שוב מכבה את האור ומדליקה את המנורה/ פנס. הילדים רואים את הקיר הלבן. מה יש לי על הקיר עכשיו? (אור)  אני מסבירה לילדים שעכשיו אני אעצור את האור ולא אתן לו להגיע אל הקיר כמו שהכיסא עצר אותי ולא איפשר לי להגיע ל(שם הילד שניסינו להגיע אליו)
10. אני מעלה את ידי בצורה של "עצור" אל מול האור ואומרת לו "עצור". על הקיר מופיע הצל. אני מראה לילדים איך אמי עוצרת את האור ומסבירה: "מכיוון שאני עוצרת את האור הוא לא מצליח להגיע אל הקיר. אמרנו שאם אין אור יש חושך. הצל הוא בעצם חושך. היכן שאני עוצרת את האור יש חושך והיכן שאני לא עוצרת אותו יש אור" ואני מראה את השחור של היד לעומת הלבן של הקיר המואר.
11. אני מזמינה ילדים "לעצור" את האור. בכל פעם חוזרים על כך שהצל הוא ביצם חושך כי אין שם אור. אנחנו עוצרים אותו.
 
שיעור 2 - שקוף מול אטום

מטרה: להבין שרק חפצים אטומים יוצרים צל ואילו חפצים שקופים מאפשרים לקרני האור לחדור בעדם.
ציוד: דמות של דורה מקרטון על מקל ארטיק ודמות של בוטס משקף גם היא על מקל ארטיק. (אם תרצו תוכלו להכין דמויות אחרות העיקר שאחת אטומה ואחת שקופה). בנוסף הכינו מגוון חפצים שקופים ואטומים.
1. נזכרים בשיעור הקודם: הצל הוא בעצם חושך. הוא נוצר כי משהו עוצר את האורת עושה לו "סטופ" ולא נותן לקרני האור להגיע לאן שהן צריכות.
2. אני מוציאה את בוטס ודורה ומנהלת ביניהם "שיחה" קצרה. במהלכה דורה מספרת על כך שכיבתה את האור בחדר ואור הירח חדר מהחלון ולפתע היא ראתה את הצל שלה. בוטס מספר שגם הוא רואה את הצל שלו לאור הירח וכאן מתחיל ויכוח. דורה אומרת שאין סיכוי שהצל של בוטס טוב כמו הצל שלה והוא נעלב ואןמר שהצל שלו מצויין.  הם ממשיכים להתווכח עד שאני מציעה להם שישאלו את הילדים מה הם חושבים. בוטס ודורה שואלים את הילדים ואלה יעלו השארות למי צל טוב יותר. אני שואלת למה בכלל לריב ומציעה שנבדוק.
3. אני מכבה את האור ומדליקה את המנורה/פנס. אני שמה את בוטס ודורה מול האור. הילדים מגלים שדורה מטילה צל ובוטס לא ממש. למה?
4. אני לוקחת את אחד הילדים ומדגימה עליו. רואים את האף שלו? כן. עכשיו אני שמה את דורה על האף שלו ושוב שואלת: רואים את האף שלו? לא. דורה מסתירה אותו. את אותו הדבר אני עושה עם העין והאוזן.
5. את אותו התהליך אני עושה על ילד אחר עם בוטס. הפעם כן יראו את האיברים המוסתרים. למה?
* בוטס שקוף. רואים דרכו. דורה אטומה. לא רואים דרכה.
6. שוב מכבים את האור ומדליקים מנורה. האם הצל של דורה יכול להסתיר את הצל של בוטס? האם הצל שלבוטס יסתיר את הצל של דורה?
7. חפצים אטומים יכולים לעצור את האור, אבל חפצים שקופים לא יכולים לעצור אותו. לכן אור השמש חודר דרך החלון. כדי להחשיך את החדר יש להגיף את התריסים שעשויים מחומר אטום.
8. ניקח חפצים שקופים ואטומים, נתבונן דרכם ונעמיד אותם מול האור. נבדוק את הצל שיוצר כל אחד מהם.
9. חזרה על המסקנה: חפץ שקוף לא יכול לעשות "עצור" לאור וליצור חושך/ צל. רק חפץ אטום יכול לעשות זאת.
 
 
שיעור 3 - לצל אין פרטים
 
מטרה: הצל הוא שחור/ אפור. בגון אחיד. לכן לא ניתן לראות בו פרטים, אלא את קווי המתאר של האובייקט.
1. אני מבקשת משני ילדים לגשת אלי. האחד יושב מול המנורה בפרופיל וצילו נראה על הקיר. השני עומד ליד כך שלא יסתיר את הצל. אני מבקשת מהילד העומד למצוא לי בצל של חברו את הפרטים הבאים: נחיריים, גבות, ריסים וכו'. כמובן שלא ניתן לראות אותם בצל. אני שואלת את הילד היושב: "מה? הצל שלך מקולקל?" ומציעה לנסות ילד אחר.
אני חוזרת על התהליך עם כמה ילדים, עד שלבסוף הם מבינים שהצל לא "מקולקל".
2. אני לוקחת חפץ צבעוני כמו כדור או תמונה. מתארים את החפץ על כל צבעיו ואז מביטים בצל שלו. איזה תיאור נוכל לתת לצל?
3. בצל אנחנו רואים רק את קווי המתאר. אנחנו לא רואים בליטות, שקעים או צבעים.
4. לתת לילדים משימה הביתה: לצלם אובייקט ואת הצל שלו. יש לצלם את האובייקט בתמונה אחת ואת הצל בתמונה נפרדת. בשלב מאוחר יותר ישחקו הילדים משחק הזיכרון עם התמונות שהביאו.
5. בשלב הזה בחרתי גם לצייר צלליות של הילדים בפרופיל. זו משימה לא פשוטה, אך זה יוצא יפה והילדים נהנים לנחש מיהו מי.
 
שיעור 4 - המשך: לצל אין פרטים
 
1. אפשר לחזור על הפעילות מהשיעור הקודם בה צריכים הילדים למצוא פרטים בצל של חפצים או של החבר.
2. אני עושה צלליות עם הידיים על הקיר והילדים צריכים לנחש צללית של מה זה. דוגמאות לצלליות ידיים ניתן למצוא כאן.
3. להקריא את לילה חשוך אחד של אורה איל. בכל פעם להסביר שחנה בננה רואה את קווי המתאר של הבגדים הזרוקים בחוסר סדר.
 
שיעור 5 - המשך: לצל אין פרטים
מטרה: סיכום נושא הצל הוא קווי מתאר. ניצור יחד פסל צל.
אביזרים: מנורה, כל מיני דברים למיחזור. דף לבן גדול, משטח קרטון להדביק עליו את היצירה.
 
1. להסביר לילדים שיש אומנים שהחליטו לנצל את העובדה שבצל לא רואים פרטים אלא רק את קווי המתאר ויצרו פיסלי צל. הם לקחו דברים שאנשים זרקו ומיחזרו אותם. יצרו מהם פסל. במבט ראשון הפסל שלהם נראה כמו ערימה של דברים שבורים ומקולקלים, אך אם מדליקים אור ומסתכלים על הצל של הפסל מגלים דברים מופלאים. דוגמאות ניתן לראות כאן.
2. ניצור עם הילדים פסלי צל. עדיף לבצע עבודה זו עם קבוצה של חמישה ילדים בערך. הנה דוגמה למה שיצרתי אני ביחד עם ילדי הגן (בני שלוש). העבודה היא בעיקר שלהם עם מעט תיווך ממני:

גינה וארמון

 


עצים


קטר, איש ומגדל פיקוח
 
רעיונות להמשך:
את נושא הצל אפשר להמשיך ולהמשיך. מה קורה כשהמנורה זזה והאובייקט לא? מה קורה כשהמנורה מתרחקת או מתקרבת? איך נראה הצל בשעות שונות של היום? שעון השמש, ישנם משחקי צל שונים ותיאטרון צלליות ועוד.
 
 

יום ראשון, 29 בדצמבר 2013

חשבון פיראטי

מה עושים עם גן ובו 22 בנים? זורמים איתם!
באחד הימים הוציא אחד הילדים מתיקו כובע פיראטים ורטיה. מיד שלפתי אל-בד ומספריים והכנתי מספר בנדנות עם סמל של גולגולת עליהן. הילדים ממש התלהבו. חשבתי להמשיך ולזרום עם הנושא. מכיוון שבגן זה אני עובדת על נושא המתמטיקה החלטתי ללמד חשבון דרך נושא הפיראטים. לשם כך ישבתי ה-מ-ו-ן זמן להכין כל מיני משחקים.



על לוח המתמטיקה:

1. בראש לוח המתמטיקה שמתי שרשרת דגלים.
2. משחק מסלול אי המטמון. ההוראות בקובץ עצמו. את החיילים גזרתי, ניילנתי והדבקתי עם דבק חם על מכסים של טושים.

3. כרטיסיות התאמת כמות לסיפרה: יש למנות כמה פריטים בכרטיסיה ולסמן את המספר המתאים. אני נתתי לילדים עיגולים קטנים מקרטו שהיו בגן. אפשר כמובן לתת להם טוש מחיק ומטלית לחה כדי למחוק אח"כ.
4. אומדן: הדפסתי תיבת אוצר לקיפול והדבקה. את הנייר המודפס הדבקתי על קרטון עבה ואז חתכתי עם סכין יפני והדבקתי את הקופסא. בתוך הקופסא שמתי גולות. את המשחק יכולים לשחק 2-5 ילדים. כל ילד בתורו חופן מספר גולות ומראה לחבריו. לאחר מיכן הוא סוגר את היד וכל ילד צריך לאמוד כמה גולות הוציא. הילד שהיה קרוב ביותר מנצח. התור עובר לחבר הבא לפי סדר השעון.
5. ג'ק ספרו: יצרתי בובת פיראט מנייר טואלט. לקחתי סלסילה ושמתי בה מספר מטבעות. מספר המטבעות יכול להישתנות בהתאם למספר שאתן מעוניינות שהילדים יחקרו. ילד אחד לוקח את הבובה ו"גונב" מספר מטבעות. את המטבעות הוא מכניס לתוך הגליל. הילדים נזכרים כמה מטבעות היו ומונים כמה נותרו. עכשיו עליהם "לנחש" כמה מטבעות גנב ג'ק.
6. ספינות פיראטים: יצרתי ספינות פיראטים מקרטון מהאתר הזה. בתוך הספינות שמתי קלקר. ועל התורן הדבקתי עיגולי מגנט. הדפסתי דמויות פיראטים עליהם עשיתי למינציה. את הדמויות הדבקתי עם דבק חם לקיסמים. לקחתי סלסילה ושמתי בה קוביה עם מספרים מ  5-10 ובנוסף שמתי מספרים מגנטיים. הילדים מטילים את הקוביה ולוקחים מספר פיראטים מתאים. עכשיו יש לחלק את הפיראטים לשתי הספינות. לאחר שהכנסנו את הפיראטים לספינות מניחים על התורן מספר מגנטי שתואם את כמות הפיראטים על אותה ספינה. אפשר להעביר פיראטים בין הספינות ולחלקם באופן שונה עד שמגלים את כל ההרכבים של אותו מספר.

 


 
 
 
במפגש הבוקר:
מכיוון שהילדים יושבים במקומות קבעים יכולתי לחלק את הגן לשתי קבוצות קבועות.
אני שמה על הראש בנדנה שחורה (אם יש לכן כובע מתחפושת פיראטים זה אפילו טוב יותר) וכך אני הופכת ללוסידה הפיראטית. לוסידה היא קשוחה אך גם רחמנית והיא אוהבת חידות. בכל מפגש לוסידה "חוטפת" לכל קבוצה פיראט אחד ומכניסה אותו לכלא (שולחן הפוך במרכז המפגש). על מנת לשחרר את השבויים צריכה הקבוצה שלהם לענות לפחות על שלוש חידות מתוך חמש. בנוסף, על כל תושבה נכונה זוכה הקבוצה בנקודת זהב. אם הקבוצה לא הצליחה לענות על שלוש חידות במפגש הבא השבוי חוזר לכלא.
לאחר תקופה משווים איזו קבוצה קיבלה הכי הרבה נקודות זהב.
 

יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

תעופה

בהמשך לפעילות ציפורים נודדות, חשבתי לעצמי שאפשר להרחיב את הנושא גם לתעופה. התחלתי כמובן בתזכורת של ניסוי הנוצה והפלסטלינה. שאלתי את הילדים: "מה יקרה אם אחבר את הנוצה לפלסטלינה? האם הנוצה תיפול עם הפלסטלינה או שהפלסטלינה תרחף עם הנוצה?" הילדים מיד ניחשו שכל הגוש יפול יחד וכמובן שגם הוכחנו זאת בניסוי חוזר בו הצמדתי את הנוצה לפלסטלינה. אם כך, הציפור צריכה להיות קלה בעצמה אם היא רוצה שהנוצות ירימו אותה למעלה. אם נחבר לעצמינו נוצות לא נצליח לעוף, כי אנחנו כבדים מדי. אבל גוף הציפור הוא קל ולכן היא יכולה לעוף בעזרת הנוצות.

עכשיו העליתי בפני הילדים בעיה. סיפרתי להם שאני מכירה משהו שהוא מאוד מאוד גדול וכבד ובכל זאת הוא עף: מטוס! מטוב עשוי מפלדה והוא ממש ממש כבד. לקחתי קופסא של מטרנה ונתתי לילדים לחוש מהי המתכת. הפלתי את קופסת המתכת מול הנוצה וראינו שהקופסא נופלת ממש מהר ומשמיעה רעש חזק. אז איך המטוס עף??

לשם ההסבר אמרתי לילדים שאני צריכה להכיר להם מישהו. התחלתי ממשהו שהם מכירים - צבי הנינג'ה. הזכרתי את הצב ליאונרדו (זה עם המסיכה הסגולה) והזכרתי שספלינטר, המדריך שלהם, נתן לצבים שמות של אומנים ידועים. ליאונרדו ניקרא ע"ש ליאונרדו דה וינצ'י. הראיתי להם תמונה של דה וינצ'י וסיפרתי עליו שהנולד באיטליה והיה איש מאוד חכם שאהב גם להמציא דברים. יום אחד הביט לאונרדו בציפורים וחשב לעצמו שאולי אפשר להמציא גם מכונה שתגרום לאדם לעוף כמו הציפור. הוא התבונן בציפורים וחשב: "איך הציפור עפה? יש לה כנפיים שעוזרות לה להתרומם ותחתם נכנסת הרוח, וזנב...." עכשיו אני שואלת את הילדים אם הם רוצים לראות מה המציא דה וינצ'י. כמובן שכולם כבר ממש מסוקרנים. אני מראה להם את ה"אדם המעופף" של דה וינצ'י ומספרת להם שההמצאה הזו מעולם לא נבנתה. זה רק סרטוט/ ציור, אבל זה הדגם הראשון של המטוס.

אני מראה להם על הציור היכן היה צריך להתמקם האדם וזה היה אמור לעזור לו לעוף. אבל, במכונה הזו חסר פרט שיש לכל הציפורים. חסר לה קצה מחודד. לציפורים יש מקור שהן שולחות אותו קדימה בזמן שהן עפות. המקור כאילו חותך את האויר וכך הן יכולות להתקדם. את החיתוך של האויר אני מדגימה עם הידיים כמו בשחיית חזה.
למטוסים שלנו יש חרטום - קצה מחודד, ויש להם כנפיים וזנב. מתחת לכנפיים יש להם מנועים ע-נ-ק-י-י-ם שמוציאים רוח כ"כ חזקה, שאם תעמדו לידם הרוח תעיף אתכם. צריך רוח מאוד מאוד מאוד חזקה כדי שהמטוס הכבד יוכל להישאר באויר.
החרטום שלו חותך את האויר והרוח החזקה מהמנועים נכנסת מתחת לכנפיים ועוזרת לו לרחף.

ועכשיו לחלק הכי כיפי: להטיס מטוסים!!! אני מראה לילדים כיצד אני מכינה מטוס משני מקלות ארטיק, שהם מאוד קלילים ולא כבדים בכלל. אני מחברת אותם כמו צלב בעזרת סלוטייפ ואז, על כל כנף אני מחפרת שלוש/ ארבע נוצות. גם אותן אני מחברת עם סלוטייפ:
אני הולכת לקצה החדר ומעיפה את המטוס שלי. תקשיבו! הוא דואה מצויין!! הילדים ממש יכולים לראות איך הוא טס.
עכשיו אני לוקחת דף נייר. אני שואלת את הילדים מה כבד יותר - הנייר או הנוצה? גם כאן עושים ניסוי ומפילים את שניהם יחד. כמובן שהדף מגיע ראשון לריצפה, אבל! אני מפנה את תשומת לב הילדים לכך שהדף לא נופל כמו הפלסטלינה אלה מרחף כמו הנוצה. לשם המחשה אני מפילה דף ופלסטלינה כדי שיראו את ההבדל. אם הנייר קל ומרחף אפשר לנסות לעשות ממנו מטוס. מול עיני הילדים אני מקפלת מטוס נייר ויחד עם הילדים בודקת אותו: כנפיים יש? יש! חרטום/ שפיץ לחתוך את האויר יש? יש! אז בואו נראה איך הוא טס?!
בשלב הבא אני עושה תחרות תעופה בין מטוס הנוצות ומטוס הנייר.
 * תוספת קטנה שאפשר לעשות: אני מקפלת נייר לצורת מניפה. אני מראה לילדים שגם הפעם יש לי מטוס. יש לו כנפיים, אבל אין לו שפיץ לחתוך את האויר. בואו נבדוק איך הוא יעוף. אני מנסה להטיס אותו וכמובן שהוא לא טס אלא נופל.

במהלך היום הילדים שיחקו בגן במטוסי נייר והיה ממש כיף!!